החלטה בתיק עת"א 40944-07-11

העותר נדון לתקופת מאסר של שנתיים, תשעה חודשים ושמונה ימים בגין ביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, דרישת נכס באיומים, ניסיון גניבת רכב ופריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה וזאת בגין שני תיקים פליליים שונים.

יצוין כי מדובר במאסרו השני של העותר, כאשר את מאסרו הראשון היה לתקופה של חודשיים בגין עבירה של פריצה לרכב.

בתאריך 21.10.10 שוחרר העותר על תנאי וביום 20.7.11 החליטה וועדת השחרורים לבטל את השחרור הנ"ל, ומכאן העתירה.

ב"כ העותר טענה כל מה שאפשר היה לטעון לטובת מרשה, תוך שהדגישה כי הפרקטיקה אינה נוהגת לבטל שחרור על תנאי אלא רק לאחר הרשעתו של האסיר.עוד טענה ב"כ העותר כי לא היה מקום להפקיע את מלוא תקופת הרישיון של העותר, כי התנהגותו לאורך כל תקופת השחרור הייתה תקינה, כי שיתף פעולה עם הגב' חיה היכל וכאשר לא עשה כן זה היה בשל אשפוזו בביה"ח ולאחר מכן בשל מעצרו וכי חזקת חפותו של העותר, בסופו של יום, בתיק החדש שנפתח כנגדו מצדיקה לכל הפחות דחיית המשך ריצוי העונש בגין ביטול השחרור על תנאי.

סעיף 20 לחוק שחרור על תנאי ממאסר קובע, בסעיף קטן א', כי "אסיר ששוחרר על תנאי ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הוועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי". זהו הכלל וגם ביהמ"ש העליון, ברע"ב 10031/04, היועץ המשפטי נגד סמהאדן, הדגיש כי סעיף 20 (א) הנ"ל דן בביצוע עבירה נוספת ולא בהרשעה בגינה. הפרקטיקה עליה מדברת ב"כ העותרת איננה יכולה לשנות את הכלל הנ"ל, גם אם יש בה ממש, דבר שלא הוכח בפנינו.

אולם, בכל מקרה וועדת השחרורים החליטה לבטל את שחרורו על תנאי של העותר בשל מצבור נסיבות הכוללות לא רק את הגשת כתב האישום החדש כנגדו אלא גם את העובדה שלא שיתף פעולה עם הגב' חיה היכל ואת העובדה כי בעבר כבר הוזהר על ידי הוועדה לבל ישוב ויפר את תנאי השחרור על ידי אי התייצבות במועד לחתימות בתחנת המשטרה. אכן ב"כ העותר הציגה בפנינו מסמך משוטר בעניין אי ההתייצבות הנ"ל בתחנת המשטרה במועד, אולם, בדיון בו הוזהר העותר (28.4.11) הוא לא ציין מאומה בעניין זה. ועוד, לעניין טענת העותר כי לא היה באפשרותו להתייצב בפני הגב' היכל בשל מחלה ולאחר מכן בשל מעצרו, הרי שהוועדה התייחסה לכך ובצדק ציינה כי ספק אם מצבו הרפואי של העותר היה כזה שלא אפשר לו להתייצב ביום 11.5.11 בפני הגב' היכל אם ביום 12.5.11 כבר נצפה במכונית באזור ירושלים, דבר שלא היה במחלוקת.

הוועדה בחנה גם את האפשרות לבטל רק חלק מתקופת שחרורו של העותר ודחתה גם אפשרות זו בשל מצבור הנסיבות כפי שצוינו גם בהחלטת הוועדה וגם לעיל.

היות והבחינה שלנו את ההחלטה של הוועדה היא מן הבחינה המנהלית, ולאחר שהוועדה שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהחלטת הוועדה והעתירה נדחית.

<#2#>

ניתן והודע היום כ"ד אב תשע"א, 24/08/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: שולמית אברהם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: